בלב רג'סטאן, כ - 120 ק"מ מג'אייפור, רחוק מן ההמון הסואן, על גבול מדבר תאר, חבוי בין דיונות חול ומוסתר על ידי רכס הרי הנחש נח לו אגם קדוש, קסום ושקט – אגם פושקאר האגדי.  ולידו שוכנת  העיירה  הקסומה  והשלווה פושקאר. הרבה אגדות שזורות בתולדות העיירה והאגם ומקצתם אביא כאן:  האגדה מהמיתולוגיה ההינדית מספרת - שהאגם נוצר מתוך פרח לוטוס אלוהי, לבן, יפה וריחני האל ברא-מה  הוא היוצר ובורא העולם לפי ההינדואיזם, עם סיום את עבודת היצירה היה עליו לערוך עוד לפני השקיעה טקס אש - יאגנה לבראמה ארבעה ראשים הפונים לכל רוחות השמים  וארבע ידיים המחזיקות בספרי הוודות הקדושים ובפרח לוטוס. הלוטוס משמש גם כמושבו של האל הבורא וברבור משמש ככלי רכבו השמימי.   קצר רוח היה האיש- סליחה האל, (על זה ידובר עוד בהמשך) ובמעופו מעל מדבר תאר הצחיח בחיפוש אחר מקום לקיום הטקס, נשר פרח הלוטוס  מידו ונפל אל הארץ. במקום נבע  מעין מים שהפך לאגם מקודש.

מקדש בראהמה בראהמה הוא האל הבורא בשילוש הקדוש של אלי הודו הכולל גם את: וישנו המשמר ושיווה ההורס (תרתי משמע..)             כשרשרת פנינים עתיקה, שחרוזיה דהו מזוקן, ניצבים מאות מקדשים מסביב לאגם ומכתרים אותו מכל עבר. ערבוביה מקסימה של ארכיטקטורה וצבעים (דוהים) וקולות תפילה ושירה ורק בנין חולין אחד תמצא שם מלון פושקאר פאלאס, המלון "שלנו" כל האלים ההינדים זכו כאן וברחבי הודו ואפילו בעולם, לייצוג מכובד בדמות מקדשים ואתרי פולחן, ורק מיודענו בראמה  קיבל רק מקדש אחד בכל העולם כלו וגם זה בקושי- והוא נמצא כאן בפושקאר והמיתולוגיה ההינדית מספרת מדוע משסיים  ברא-מה את בריאת העולם,  חובה היה עליו לערוך טקס דתי – פוג'ה בלשון המקום, כדי לשמר את קיומו של העולם שברא. לאירוע המיוחד הזה המלווה בטקסי אש, קראו יאגנה והוא היה מחוייב להיעשות לפני שקיעת השמש ובנוכחות אשתו של המבצע. |(במאמר מוסגר נאמר רק, שלאישה תפקיד מרכזי בכל היצירה הדתית ההינדית כמו גם בחיי היום יום.) שלח האל את בנו השובב לקרא בדחיפות לאמו, שתבוא לפני השקיעה ותשתתף בטקס לצידו, כי אי אפשר בלעדיה. אך הבן- להפך- הוא רק  גרם לאמו להתמהמה – כי זה היה טבעו.   משבוששה אשתו – סרסוואטי היה שמה– אלת החכמה, הבינה והאמנויות להגיע, והאיש – האל היה קצר רוח (זוכרים את הפרח שנפל?) שלח מיד שליחים לחפש ממלאת מקום. והיא נמצאה, בדמותה של בתו של כפרי רועה פרות שגר בסמוך – ושמה גאייטרי. בחופזה רבה, נשא בראמה את גאייטרי לאישה והחל בביצוע הטקס לפני שהשמש תשקע. כשממש ברגע זה מופיעה סארסוואטי.  זועמת כמצופה למראה האשה האחרת,  היא מבקשת לנקום בבעלה ובצרתה, ומטילה עליו קללה  – שלא יזכה למקום פולחן ולעולם לא יוקם מקדש לכבודו.   גאיטרי מצליחה לרכך את המכה, ומשנה את קללת לא יהיה שום מקדש לאפשרות שיהיה לבראמה רק מקדש אחד – בפושקאר.  גירסה אחרת מסבירה מדוע לבראמה יש רק מקדש אחד וליתר האלים מקדשים רבים אומרת, שמכיוון שהוא האל הבורא והעולם בעצם כבר נברא, נסתיים תפקידו של בראמה, ואין לו צורך במקדשים נוספים הגאתות  בין המקדשים לקו המים מפרידות מדרגות פולחן – ג'אטים  או גאתות– המשמשות כדרך גישה לבאים לטבול ולהתפלל וכשדה פעולה פורה ומניב פרות לכוהני הדת המציעים שלות ובירכת עולם עליך ויקיריך תמורת סכום שלעולם איננו נקוב, שהולך ועולה עם כל משפט לא מובן שהוא משמיע באוזניך – מין "מישבאיראך כזה.. אז בלכתך ברחובות פושקאר, והיה ויגש אליך מנדהו נעים הליכות ויגיש לך פרח, סביר להניח שבהמשך יובילך לאגם ויבצע את עבורך את טקס הברכות וגם ידרוש תשלום.  אז זהו, מכאן ואילך תחליט בעצמך איך להגיב - מה שלא תגיד -אנא, עשה זאת בנימוס בנימוס בבקשה. הגאתות הן "שדה מרעה" אלטרנטיבי גם לפרות המשוטטות,  גם להן מקום של כבוד וקדושה על "מדרגות הרבנות"    אבל המקום הוא גם ובעיקר אבן שואבת ליושבי בטל כמוני, המביטים שעות בכל הנעשה מסביב לאגם ונשאבים לתוך ההמולה השקטה.   מקדשים בעיר וסביב האגם

הפרות והפרות משוטטות באין מפריע בכל מקום, ברחובות ובחצרות, על פני המדרגות בגאתות ובשדות הסמוכים. ולא רק שאין מפריעים להן, להפך, הן זוכות לכיבודים וקישוטים, לאוכל ומקומות שתייה מסודרים, וזאת משום שראשית הן יצורים חיים ולכל יצור חי יש זכות קיום בהודו אך בעיקר משום שהן קדושות . וכל זאת למה? האגדה המקומית מספרת - שמעשה שהיה כך היה משנוכחה סארסוואטי (אשתו הראשונה של בראמה)  שבעלה נשא אישה אחרת על פניה היא זעמה והטילה בו קללה, וגזרה עליו שלא יהיה לו מקום פולחן בעולם מלבד בפושקאר. לאחר שסיימה איתו, היא התפנתה "לטפל"  בצרתה הלא היא גאייטרי בתו של רועה הפרות. ומה מתאים היה יותר מאשר לקלל את האישה השניה בכך שהתהפך לפרה. אבל גאייטרי, מתוקף היותה נשואה לאל זכתה גם היא במעמד של אלה ובקדושה ולכן למרות היותה פרה היא נחשבת קדושה. ולכן הפרות בהודו קדושות מאז בריאת העולם ועד היום הזה וגם להבא

                   

השווקים
סביב האגם, מאחורי רצועת הגאתות - מדרגות הפולחן והמקשים משתרע ים השווקים, צבעוניים, מזמינים, שקטים ונעימים.
חנויות קטנות לבדים ובגדים בשלל צבעי הקשת, חנויות תכשיטים מעוצבים בכסף ומשובצי אבנים יקרות הניכרות באזור
ומדהימים ביופיים - והמחירים ממש מגוחכים. (לא שזה מפריע לישראלי הממוצע להתמקח)
חנויות נעלים ותיקים, מזכרות, ספרים, תרופות צמחים ובתי מרקחת. הכל  נמכר ונקנה שם והכל בשקט.
מאפיות לחמים, עוגות וממתקים פועלות בחנויות פתוחות אל הרחוב, אין מה להסתיר, להפך מהופנטים עמדנו מתבוננים בתהליכי
הבישול והאפייה ושאפנו לקרבנו את הנינוחות העולים מן התנור.
אולי גם כדי לנטרל מעט את ריח הפרות המשוטטות בשלווה בין האנשים, החנויות והדוכנים, (זוכרים? אנחנו בהודו)
מסעדות מכול המינים והסוגים בעיקר ישראליות עם שלטי חוצות הכתובים בעברית מזמינים אותך לאכול חומוס ולבנה
ולערוך קבלת שבת, כי  גם כשאתה כל כך רחוק -תרגיש קרוב לבית ובעיקר לעצמך.
מסעדות ובתי קפה אלו הם לא רק מספקי מזון, הם מקום מפגש לילדינו המשוטטים בנכר ומחפשים פינה שתזכיר את הבית, שכל כך רצו בעצם להתרחק ממנו..... 
                

יריד הגמלים הגדול  (לחץ למאמר)

כל שנה בחודש נובמבר בתקופת הירח המלא, משנה העיירה השלווה הזו את פניה לבלי הכר.
השקט והשלווה מופרים על ידי עשרות אלפים עולי רגל הבאים להשתתף בטקסים דתיים, ובאותה עת גם לסגור כמה עיסקאות
של קניית ומכירת בקר ובעיקר גמלים.

מה שהיה במקור יום עליה לרגל מקודש ומוקדש לתפילה וטבילה, הפך במשך הזמן לאירוע משפחתי, שבטי ולאומי ובעיקר חגיגי.

בני משפחה מכל חלקי הארץ התאספו לרגל החג ובהזדמנות זו פגשו את כל הקרובים הרחוקים.

וכך הפך יום תפילה ליריד המוני וססגוני שבעיקרו הוא שוק בהמות החל בפילים, פרות, תאו ובעיקר גמלים.

מחנות אוהלים נפרשים ברחבי המדבר, החל מיריעת בד מתוחה על גבי מוטות ועד אוהלים מפוארים להלנת תיירים, המרופדים בשטיחים רכים, מיטות אפיריון מכוסות כילות ומקלחת שירותים צמודים.

מאות דוכנים נפתחים ברחבי המדבר, המספקים כל מה שהנפש חפצה,  החל ממזון ותבלינים, דרך ביגוד ותכשיטים מרפאים וכותבי מכתבים וכלה בבעלי חיים המפגינים את יכולתם וכישוריהם במרוצים מעוררי התלהבות.

מופעי רחוב ססגוניים, קוסמים, נגנים ואקרובטים מלווים נגינה ושירה ולבושים בתלבושות מסורתיות

והטקסים הדתיים המרגשים במקדשים ועל שפת האגם- עושים אירוע זה לחוויה  מרגשת שלא תישכח.

שבוע ימים רוגש המקום לפני שהוא שוקע שוב בנמנום עד השנה הבאה.